פתגם מוגדר במילון ספיר כאִמרה קצרה המַבּיעה חָכמת חיים, מוּסַר הַשׂכֵּל וכד', לדוגמה: מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת (בלועזית: אָפוֹרִיזְם). למרות היותו קצר הפתגם מכיל בתוכו תוכן רב משמעות. החכמה האצורה בפתגם היא לפעמים נדושה, לעתים מעמיקה אך שימוש נכון בפתגם תמיד יבטא את מה שאנו מנסים להעביר לשומע בצורה קליטה, שכן ביכולתו לזקק את המחשבה ולצקת אותה לתוך צורה שנוח לשומע לקבל אותה. בספרי המורשת היהודית פתגמים רבים. למשל, ספר משלי, פרקי אבות (ומילון ספיר משופע בהם) אולם גם בתרבויות אחרות יש מסורת ארוכה של פתגמים הראויים להיאמר וללמוד מהן לקח טוב. לא תמיד מקור הפתגם ידוע, לעתים יש פתגמים נודעים שהעומד מאחוריהן אנונימי, אבל הפתגם הצליח לשרוד ולהפוך חלק של התרבות
מדור זה יביא פתגמים הן מהמורשת היהודית והן מהתרבות הכללית