(ב-)
1. סומך על-, נותן אֵמוּן, שׂם מִבטַחו, נתמך, נשען: ״בוטח בעָשרו הוא יפֹּל״ (משלי יא, 28); ״הבוטח על סעודת חברו יישאר בלא סעודה״ (ספרות ימי הביניים); בוטח בו בעיניים עצומות;
2. נהיה שָלֵו ושאנן, משוּלַל פּחד, מלא ביטחון: ״ויראו את העם... שֹקֵט ובֹטֵח״ (שופטים יח, 7); "ובטחתָּ כי יֵש תקוה" (איוב יא, 18)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה