1.[תמ] הַפסָקה, הפוּגה, עצירה, מֶחדל: הֶפסֵק תענית (ירושלמי תעניות סד, ב); כל מקום שנאמר: נצח, סלה, וָעד - אין לו הֶפסֵק עולמית (עירובין נד); ההֶפסֵק באמצע התפילה אסור
2. [עח] (בּדִקדוּק) עצירה (חלקית או מלֵאה) ברֶצף הדיבּוּר: ההֶפסֵק ברצף דבריו וסטייה לנושאים אחרים שיעממו את הקהל
3. [עח] (בדקדוק) סוף פסוּק, סוף משפּט, כגון בביטוי - צוּרָת הֶפסֵק מילה המופיעה במקרא שלא בצורתה הרגילה כדי לציין הפסקה בקריאה, כגון - אַין במקום אֵין, לָחֶם במקום לֶחֶם, כמו כן צורת ההפסק עונה על צרכים ספרותיים או פואטיים
4. [עח] (בּמוּזיקה) דמימה (בּלועזית: פָּאוּזה): ההֶפסֵק במוזיקה יוצר מתח
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה