הפסק

1.[תמ] הַפסָקה, הפוּגה, עצירה, מֶחדל: הֶפסֵק תענית (ירושלמי תעניות סד, ב); כל מקום שנאמר: נצח, סלה, וָעד - אין לו הֶפסֵק עולמית (עירובין נד); ההֶפסֵק באמצע התפילה אסור
2. [עח] (בּדִקדוּק) עצירה (חלקית או מלֵאה) ברֶצף הדיבּוּר: ההֶפסֵק ברצף דבריו וסטייה לנושאים אחרים שיעממו את הקהל
3. [עח] (בדקדוק) סוף פסוּק, סוף משפּט, כגון בביטוי: צוּרָת הֶפסֵק מילה המופיעה במקרא שלא בצורתה הרגילה כדי לציין הפסקה בקריאה, כגון: אַין במקום אֵין, לָחֶם במקום לֶחֶם, כמו כן צורת ההפסק עונה על צרכים ספרותיים או פואטיים
4. [עח] (בּמוּזיקה) דמימה (בּלועזית: פָּאוּזה): ההֶפסֵק במוזיקה יוצר מתח

***