קול

שורש של הערכים: מָקול, קול, קולָן, קולָני, קולָנִיוּת

***

1. [תנ] צליל של דיבּוּר או של נגינה וכד': קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כַּלָה (ירמיה לג, 1); קולו נשמע למרחוק
2. [תנ] תנוּעה גַלית של האוויר הנגרמת מרַעש, מנגינה וכד', מתפּשטת במהירוּת של 300 מ' בשנייה ונִקלֶטת בּאֵיברֵי השמיעה: וַיהי קול הַשופָר הולֵך וחָזֵק מאֹד (שמות יט, 19)
3. [עח] חַוות דַעת של המַצבּיעַ: הצעת המנהלים התקבלה ברוב קולות
4. [תנ] הוראה: וישמע אברם לקול שרי (בראשית טז, 2); הילד שמע בקול הוריו
5. [תנ] (בּהשאלה) רַעַם: ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר (שמות יט, 16); קולות וברקים נשמעו ונראו בטרם ירד הגשם (תנו דעתכם להבדל בין כּול לבין קול)

באנגלית: voice

***

1. (בורסה) אופציית רכש; אופציה הנותנת למחזיק בה זכות לקנות נייר ערך מסוים, בתקופה ספציפית שהוסכם עליה (ההיפך: פּוּט )
2. דרישת תשלום; תביעה לתשלום הלוואה שניתנה כנגד ביטחונות, לאחר שהלווה לא עמד בתנאי התשלום שנקבעו (תנו דעתכם להבדל בין כּול לבין קול)

באנגלית: call

***

קַלוּת, דָבָר שמקִלים בו, להָקֵל בדין ולא להחמיר בו (כּגון: קוּלֵי בית שמַאי): אֵלוּ דבָרים מִקוּלֵי בית שמאי וּמֵחוּמרֵי בית הִלל (עדויות ד, א) (תנו דעתכם להבדל בין כּול לבין קול)

***

1. (במוזיקה) סגנון בג'ז שפותח על-ידי מוזיקאים לבנים בעיקר בארצות-הברית בשנות ה-50 של המאה ה- 20
2. צונן
3. אדיש
4. גִזעי (עממי): הוא קוּל, ולכן אהוב
5. רגוּע, אדם השולט ברגשותיו (עממי): גם בניצחונו הוא שומר על הופעה קוּלית
6. אופנתי, מעורר התפעלות (עממי)

אנגלית: cool

***