1. [תנ] צליל של דיבּוּר או של נגינה וכד': קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כַּלָה (ירמיה לג, 1); קולו נשמע למרחוק
2. [תנ] תנוּעה גַלית של האוויר הנגרמת מרַעש, מנגינה וכד', מתפּשטת במהירוּת של 300 מ' בשנייה ונִקלֶטת בּאֵיברֵי השמיעה: וַיהי קול הַשופָר הולֵך וחָזֵק מאֹד (שמות יט, 19)
3. [עח] חַוות דַעת של המַצבּיעַ: הצעת המנהלים התקבלה ברוב קולות
4. [תנ] הוראה:
וישמע אברם לקול שרי (בראשית טז,
2); הילד שמע בקול הוריו
5. [תנ] (בּהשאלה) רַעַם: ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר (שמות יט, 16); קולות וברקים נשמעו ונראו בטרם ירד הגשם (תנו דעתכם להבדל בין כּול לבין קול)
באנגלית: voice