אֵלָה פירוש

1. [תנ] סוג של עצים ושל שׂיחים דו־ביתיים ממשפחת האלתיים - מעצי היער והחורש החשובים בארץ ישראל. העלים מסורגים ומנוּצים, הפרחים קטנים, מחוסר עלֵי כותרת וערוכים באשכולות או במַכבְּדים; בעת הפריחה ובעונת השלכת בולט הצבע האדום. הפרי הוא גלעין כדורי קטן ובעל ציפה רווּיה שׂרָף ריחני המשמש לבורסקאות ולהפקת שמן לטיפול בפצעים, בדלקת סִמפונות וכד': ״אלון ולבנה ואלה״ (הושע ד 13);

2. [עח] אֵל נקבה אצל העמים עובדי האלילים, כגון - האלה עשתורת אצל הכנענים והאלה אפרודיטה אצל היוונים הקדמונים
אנגלית: Pistacia, goddess

***