אַמָּה² פירוש

1. [תנ] מידת אורך קדוּמה ששיעוּרהּ הוּא שישה טפחים, בּעֵרֶך המרחק מן המַרפֵּק לשורש כּף היָד או קצות האצבעות של אָדם מבוּגר, כחצי מטר. האמה שמשה כדי לקבוע את מידות המשכן: חֲמִשִּׁים אִמָּהּ רַחְבָּהּ (של התיבה) וּשְׁלוֹשִׁים אִמָּהּ קוֹמָתָהּ (בראשית ו, 15). בתלמוד מובאים נתונים סותרים לגבי מהי אמה

2. [עח] מידת אורך בּימינוּ, ששיעוּרהּ 67.76 ס"מ (באריג) וכ-75.8 (בקרקע). אמת הקרקע נקראה גם "צעד" (ראו גם: טֶפַח)
אנגלית: cubit

***