אֵֿפֶר פירוש

1. [תנ] חומר כעין עפר, אבק שנשאר מחומרים שנשרפו:
(כגון של פחם, של גופה, חומר תאיתי או אורגני אחר): ותִקח תמר אפר על ראשה (שמואל ב' יג, 19); ואסף... את אפר הפרה (במדבר יט, 9)
.

2. [תנ] (בהשאלה) חסר ערך:
כגון בביטוי עָפָר ואֵפֶר הבל וָריק: (בראשית יח, 27)
.

3. [תמ] הדשן הנותר מדָבר שרוף:
נקרא לפעמים: אפר כירה וכן אפר מִקלֶה. לדעת מקצת מן הראשונים, נקרא אפר מקלה לדבר הנשרף מעצמות אדם (תוספתא תענית טו)
.

4. [עח] שארית מוצקה של תחמוצות או של מלחים לא נדיפים של מתכות או של מתכות טהורות לאחר חמצון חומרים הניתנים לבעירה:
משמשת באנליזה כמותית כמדד תכולת מינרלים של חומר
.

5. [עח] מרכיב לא רצוי של דלק דיזל:
משמש מדד לדרגת ניקיונו ולהיעדר חלקיקים שוחקים
אנגלית: ash

***