בן, בֵּן3 [תנ] 1. לשון רכּוּת וחיבּה בפנייה, כּינוּי חיבה בפי מבוּגר לצעיר ממנו בשנים
בן, בָּן [תנ]
מֵבין, מבחין, משׂיג בּשִׂכלו
בן, בָּן [תנ] פירוש
1. מֵבין, מבחין, משׂיג בּשִׂכלו: אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (תהילים קלט, 2), בִּין תָּבִין את אשר לפנֶיךָ (משלי כג, 1);
2. מעַיֵין, מתבונן: בִּנּוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר (דברים לב, 6) (תן דעתך שהצורות בָּנים, בָּנות הן גם צורות הריבוי של בֵּן ושל בַּת)
אנגלית: understand; watching
***
בן פרוש | בן פירוש | בן מילון | בן הגדרה מילונית | בן מילון עברי | בן מילון אנציקלופדי | בן אנציקלופדיה | בן תרגום
בן פירוש השם | בן פירוש המילה | בן משמעות המילה | בן ביטויים | בן דקדוק | בן לשון | בן ניבים | בן אטימולוגיה
בן מילים נרדפות | בן ניגודים | בן חריזה | בן חרוזים | בן צירופים | בן פתגמים | בן ניבים | בן תחביר
בן ביטויים | בן ציטוטים | בן ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה