בן, בֵּן3 [תנ] 1. לשון רכּוּת וחיבּה בפנייה, כּינוּי חיבה בפי מבוּגר לצעיר ממנו בשנים
בן-, בִּן- [תנ]
במֶשך (זמן קצר ביותר), תוך כּדֵי - בעיקר בביטויים
בן-, בִּן- [תנ] פירוש
1. במֶשך (זמן קצר ביותר), תוך כּדֵי - בעיקר בביטויים: בִּן לַילה, בִּן רֶגַע;
2. צורת נסמך של בֵּן - בַּשֵם: יהושוע בִּן נון;
3. חייב, ראוי ל-, בביטוי - בִּן הַכּות: וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר (דברים כה, 2)
אנגלית: While; worthy
***
בן פרוש | בן פירוש | בן מילון | בן הגדרה מילונית | בן מילון עברי | בן מילון אנציקלופדי | בן אנציקלופדיה | בן תרגום
בן פירוש השם | בן פירוש המילה | בן משמעות המילה | בן ביטויים | בן דקדוק | בן לשון | בן ניבים | בן אטימולוגיה
בן מילים נרדפות | בן ניגודים | בן חריזה | בן חרוזים | בן צירופים | בן פתגמים | בן ניבים | בן תחביר
בן ביטויים | בן ציטוטים | בן ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה