בן, בֵּן1 [תנ]
הזכר ביחס אל אביו או אל אמו, הן באדם והן בבעלי חיים
בן, בֵּן3 [תנ] 1. לשון רכּוּת וחיבּה בפנייה, כּינוּי חיבה בפי מבוּגר לצעיר ממנו בשנים
בן, בֵּן1 [תנ] פירוש
1. הזכר ביחס אל אביו או אל אמו, הן באדם והן בבעלי חיים: וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן (בראשית ד, 24);
2. (בהשאלה) צעיר שלא הגיע לכלל בגרות: כְּתַפּוּחַ בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים (שיר השירים ב, 3);
3. נֵצר בצומח, כגון ענף של גפן
אנגלית: son; junior; scion
***
בן פרוש | בן פירוש | בן מילון | בן הגדרה מילונית | בן מילון עברי | בן מילון אנציקלופדי | בן אנציקלופדיה | בן תרגום
בן פירוש השם | בן פירוש המילה | בן משמעות המילה | בן ביטויים | בן דקדוק | בן לשון | בן ניבים | בן אטימולוגיה
בן מילים נרדפות | בן ניגודים | בן חריזה | בן חרוזים | בן צירופים | בן פתגמים | בן ניבים | בן תחביר
בן ביטויים | בן ציטוטים | בן ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה