בן פירוש

בן, בָּן [תנ]
מֵבין, מבחין, משׂיג בּשִׂכלו

פירוש

בן, בָּן [תנ]

1. מֵבין, מבחין, משׂיג בּשִׂכלו: אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (תהילים קלט, 2), בִּין תָּבִין את אשר לפנֶיךָ (משלי כג, 1);

2. מעַיֵין, מתבונן: בִּנּוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר (דברים לב, 6) (תן דעתך שהצורות בָּנים, בָּנות הן גם צורות הריבוי של בֵּן ושל בַּת)
אנגלית: understand; watching

דקדוק למילה בן

[פ'; בָּנה; בָּן, יָבין, לָבין] <בון>

ביטויים עם המילה בן

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך בן

מקור המילה בן (אטימולוגיה)

מילה שמקורה ארמית, בניין קל, צורה מקוצרת של מבין

מילים נרדפות למילה בן

בָּן (תוצאה דומה)
[ת'; פ']
1. יודֵעַ , מֵבין [שדה סמנטי: הבנה]

2. מעַיֵין , מִתבּונֵן [שדה סמנטי: ראייה]

בִּן (תוצאה דומה)
בּמֶשֶך , בּתוך-כּדֵי [שדה סמנטי: זמן]

בֵּן (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. וָלָד , חָניך , יֶלֶד , יָלוּד , נַעַר , עֶלֶם , צָעיר , רַך בּשָנים , תינוק , תַלמיד [שדה סמנטי: נעוּרים]

2. מסוּגָל ל- , ניתָן ל- , רָאוּי ל- , שֶיֵש לו

3. אִבּן , אָדָם , איש , אנוש , אנָש , און , בַּר , זָכָר , זֶרַע , יורֵש , יָחוּם , יֶלֶד , יָליד , יַנוּקָא , נין , פּרי בֶּטֶן , צֶאצָא , קַדיש , תולָדָה [שדה סמנטי: מִשפָּחה] | ניגודים: אָב, בַּת

4. חַיָיב , מַגיעַ לו

5. יליד , תושָב

6. בּגיל [שדה סמנטי: גיל]
7. שֶגודלו , שֶמידָתו , שֶקומָתו [שדה סמנטי: מידה]

חרוזים למילה בן

בָּן, גַבָּן, דַרְבָּן, הוּלבַּן, זַבָּן, חוּרְבָּן, חַלְבָּן, טוּרְבָּן, יוּלבַּן, ילובַּן, כַּלְבָּן, לְבַנְבַּן, מְאוּבָּן, מְגוּבָּן, מוּלְבָּן, מְחוּרְבָּן, מְחוּשְׁבָּן, מְלוּבָּן, מְסוּבָּן, מְעוּצְבָּן, עַצְבָּן, קַבָּ"ן, קָרְבָּן, רַבָּן, תַּעְבָּן

להרחבה ראה:
גבהן, גבן, אבובן, אגן, אבדן, בזבזו, אקדחן, בוחן, אוקטן, אוריין, אבקן, אהלן, אומן, דוברמן, אונן, דורסן, אופנוען, יען, אולפן, אגרופן, אצן, ג'ריקן, אקרן, באשן