הַתְרָאָה פירוש

1. [תמ] (באדם) הַזהָרה מפני סכּנה או עונש וכד'
למשל, אזהרה שמזהירים את מי שעומד לעבור עבֵרה שחייבים עליה מיתת בית דין או מלקות: "אין ממיתין אותם (חייבי בית דין) אלא בעדה ועדים והַתרָאה" (סנהדרין ח);

2. [עח] הודעה לצד שני על הכוונה להפסיק עסקה או להטיל קנס (כגון בגין פיגור בתשלום)
החייב קיבל התראה על ניתוק זרם החשמל לדירתנו, אם לא ישלם את חובו מִיָד;

3. [עח] (ביחסי עבודה) אמצעי הזהרה או התראה הניתנת בעל פה על ידי ממונה לכפוף בנוגע לתחום אחריותו, המהווה עונש או סנקציה משתמעת
(גם: נזיפה) (תנו דעתכם להבדל בין הַתְרָאָה לבין הַתְרָעָה);
אנגלית: warning, reprimand

***