חֵדֶק [יב] [תנ] ¹ פירוש

1. אַף אָרוך וגָמיש של בַּעלֵי חיים מסוּיָמים, כינוי לאיבר בדמות צינור הנמצא בחלק הקדמי של הראש בבעלי חיים שונים ומשמש להשגת מזון, כגון - חֵדֶק הפיל, הדבורה וחרקים אחרים;

2. חריץ, חריק: היו בה חדָקִים והיא נראית כבעלת חוליות (רמב"ם הלכות שבת כו, יא)
באנגלית: proboscis, trunk, crack;

3. [תנ] שם כללי לצמחים קוצניים מעוצים ששימשו כמשוכות שהקיפו את השדות ושימשו כמכשול לעוברי אורח. גם רשעים נמשלו לחדק ולמשוכה: טובָם כחֵדק יָשָר ממסוּכה (מיכה ז, 4)
אנגלית: thorn

***