טוֹעֵן¹ פירוש

1. [תנ] מַעמיס, מַעלֶה עצמו, (על הבהמה, על רֶכב וכד'): טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען (בראשית מה 17); מצווה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון, רבי שמעון אומר: אף לטעון (בבא מציעא ב, י); הוא טוען את המשׂאית בסחורה

2. [עח] מכניס תַחמושֶת (לכלִי ירייה): השוטר טען את אקדחו במחסנית של כדורים חודרי שריון

3. [תמ] נושׂא, עומֵס: טוענים חריטים על זרועותם ויושבים בשווקים, שחים בסחורה ובכל מיני עסקים (ספרות ימי הביניים); העבד טועֵן את רבּו (מדרש רבה שמות כה); הוא טוען על כתפיו את כל התרמילים
אנגלית: loading, charging

***