כַּרכּום, כַּרְכֹּם פירוש

1. [עח] סוג של צֶמח בר ריחני רב-שנתי ממשפחת האירוסיים בעל פקעת קנה שורש בצבע צהוב עמוק. בפרח שישה עלי עטיף צבעוניים. בארץ נפוצים שבעה מינים, כולם מוגנים

2. [תנ] תבלין המופק משורש טחון של הכרכום, משמש לכבישה, כצבע מאכל ולתיבול מאכלי בשר ועוד. תמציותיו משמשות בתעשיית המזון (ראו גם: זעַפרָן)

3. [תנ] חומר שהופק מן הצלקות המרובות של הפרח. הכרכום נמנה עם הבשמים של מיני הקטורת בבית המקדש ונזכר עם מיני הבשמים שלהם הושוו חמודותיה של הרעיה: נרד וכרכֹם, קָנֵה וקנמון עם כל עצי לבונה (שיר השירים ד, 14) (תנו דעתכם להבדל בין כַּרכּום ובין כּוּרכּוּם)
אנגלית: crocus‏‏‏‏

***