מַאֲמָץ פירוש

1. [תנ] התגבּרות; הפעלת כּוח גוּפני או שכלי לביצוּע עבודה: היַערֹך שוּעךָ לר בצָר, וכֹל מַאמַצֵּי כֹחַ (איוב לו, 19)

2. [עח] כּלל האמצעים שהושקעו והעבודה שנעשׂתה להשׂגת יעד או תוצאה מסוּימים: מאמץ רַב הוּשקע בביצוּע המשימה

3. [עח] מצב האמצה (מתיחה, לחיצה או גזירה) בתוך גוּף עקב השׂמת כּוחות חיצוניים

4. [עח] ההתנגדוּת לעיווּי של גוּף בּמצב כּנ"ל המגיעה למרַב בּזמן השבר

5. [עח] כּוח פּנימי ליחידת שטח

6. [עח] (במשאבי אנוש) הצד המוּנַע של התנהגות; סכום האנרגיה המוצא על ידי יחיד בפעולה נתונה. כאשר מאמץ משולב ביכולת - התוצאה תהיה התנהגות. רמת המאמץ מושפעת מכוח של המניעים והצרכים של היחיד
אנגלית: effort

***