מִבְדָּד [עח] מקום לפרישה והתבודדות, ~מִפְלָט~, ~מִקְלָט~, מקום מסוגר להתבודד בו כדי להתעמק בחוויות רוחניות פנימה תוך התנתקות מהסביבה החיצונית (בלועזית - ~ריטריט~) 2. מִבְדָּד; צורת נזירות בה קבוצת נזירים היו מתבודדים בימות השבוע ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון (בלועזית - לאורה)
2. תקופה או אירוע המוקדשים לתרגול אינטנסיבי של ~מדיטציה~ וכד', בדרך כלל במקום מרוחק
אנגלית
מילון אבניאון
טעות \ הערה