מבוּקָע, מְבֻקָּע [תנ]
<בקע> נעשֶׂה בו בֶקע, נפרץ, נחתך, נסדק
מבוּקָע, מְבֻקָּע [תנ] פירוש
נעשֶׂה בו בֶקע, נפרץ, נחתך, נסדק: עֹללֵיהֶם ירטָשוּ והָרִיותָיו יבקָעוּ (הושע יד 1); נֹאדות יין בָּלים וּמבקָעים וּמצֹרָרים (יהושע ט 4); השפתַיים המבוּקָעות מן היובֶש זקוּקות לטיפול
***
מבוקע פרוש | מבוקע פירוש | מבוקע מילון | מבוקע הגדרה מילונית | מבוקע מילון עברי | מבוקע מילון אנציקלופדי | מבוקע אנציקלופדיה | מבוקע תרגום
מבוקע פירוש השם | מבוקע פירוש המילה | מבוקע משמעות המילה | מבוקע ביטויים | מבוקע דקדוק | מבוקע לשון | מבוקע ניבים | מבוקע אטימולוגיה
מבוקע מילים נרדפות | מבוקע ניגודים | מבוקע חריזה | מבוקע חרוזים | מבוקע צירופים | מבוקע פתגמים | מבוקע ניבים | מבוקע תחביר
מבוקע ביטויים | מבוקע ציטוטים | מבוקע ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה