מוּטעם¹, מֻטְעָם פירוש

1. [עח] מוּדגָש, מוּבלט: הרעיון העיקרי הוטעם על-ידי הנואם

2. [יב] (בּדקדוּק) (הבָרה, תנועה) מסוּמֶנת בו ההדגשה היַחסית ברֶצף הדיבּוּר: במילה מֶלֶך ההברה הראשונה מוטעמת

3. [יב] מדוּקלם, נקרא בהטעמה

4. [תמ] טועמים ממנו: עד מתי אתה משקה כוסות מוטעמין? (מדרש רבה דרך ארץ ו)

5. [יב] ניתָן לו לטעום (מן המאכל): חושר לחמי הוטעמת (מלשון התפילה); האורח הוטעם מהאוכל

6. [יב] נוסף לו טעם: פירות שבהרים יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים (רמב"ם, ביכורים א, י); המרק התפל הוטעם במלח

***