מֵיתָר פירוש

1. [יב] חוּט המתוּח בכלי נגינה מסוּיָמים (כמו: כינור, גיטרה) לפריטה באצבּעות או למשיכה בקֶשת: חיבור תנועת ארבעת המיתרים עד אשר יתנועעו כולם (ספרות ימי הביניים); הנגן כיוון את מיתרי הגיטרה

2. [תנ] חוּט חזק המתוּח בין שני קצות הקֶשֶת שעליו מַניחים את החֵלֶק האחורי של החֵץ: כי תשימתמו שכם במיתריך תכונן על פניהם המה ה' בעינך נשירה ונזמרה גבורתך (תהילים כא 13)

3. [תנ] חֶבל שקושרים בו את יריעות האוהֶל אל היתֵדות: האריכי מיתריך ויתדותיך חזק (ישעיה נד 2); התלמידים קשרו את יריעות האוהל אל היתדות באמצעות מיתרים

4. [עח] קַו המחַבֵּר שתי נקוּדות במַעגָל: הקוטר הוא המיתר הגדול ביותר במעגל

5. [עח] חוּט שרירי המחַבֵּר את השרירים לעצמות
אנגלית: String

***