מִתְנַקֵּשׁ [תנ] 1
<נקש> (בּ-) מתנכּל, מחפּשׂ דרך לגרום צרה ונזק, זומם לפגוע בּ-, זומם ללכּוד
מִתְנַקֵּשׁ [תנ] 1 פירוש
(בּ-) מתנכּל, מחפּשׂ דרך לגרום צרה ונזק, זומם לפגוע בּ-, זומם ללכּוד: ״וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּש בנפשי לַהמִיתֵני?״ (שמואל א' כח, 9); המהפכנים הִתנַקשוּ בחיי מנהיג מדינתם
אנגלית: assassinate
***
מתנקש פרוש | מתנקש פירוש | מתנקש מילון | מתנקש הגדרה מילונית | מתנקש מילון עברי | מתנקש מילון אנציקלופדי | מתנקש אנציקלופדיה | מתנקש תרגום
מתנקש פירוש השם | מתנקש פירוש המילה | מתנקש משמעות המילה | מתנקש ביטויים | מתנקש דקדוק | מתנקש לשון | מתנקש ניבים | מתנקש אטימולוגיה
מתנקש מילים נרדפות | מתנקש ניגודים | מתנקש חריזה | מתנקש חרוזים | מתנקש צירופים | מתנקש פתגמים | מתנקש ניבים | מתנקש תחביר
מתנקש ביטויים | מתנקש ציטוטים | מתנקש ראשי תיבות