מִתְנַקֵּשׁ [תנ] 1 <נקש> (בּ-) מתנכּל, מחפּשׂ דרך לגרום צרה ונזק, זומם לפגוע בּ-, זומם ללכּוד
מִתְנַקֵּשׁ 3
מַקיש, מידַפֵּק (סִפרוּתי)
מִתְנַקֵּשׁ 3 פירוש
1. [תנ] מַקיש, מידַפֵּק (סִפרוּתי): ״מה יתחבר פַּרוּר אל סיראשר הוא נוקש בו והוא נשבר״ (בן סירא יג, 2); איש מוזר הִתנַקֵש על הדלת;
2. [עח] נלכד, נכשל: הגנבים הִתנַקשוּ על-ידי המשטרה
אנגלית: knock
***
מתנקש פרוש | מתנקש פירוש | מתנקש מילון | מתנקש הגדרה מילונית | מתנקש מילון עברי | מתנקש מילון אנציקלופדי | מתנקש אנציקלופדיה | מתנקש תרגום
מתנקש פירוש השם | מתנקש פירוש המילה | מתנקש משמעות המילה | מתנקש ביטויים | מתנקש דקדוק | מתנקש לשון | מתנקש ניבים | מתנקש אטימולוגיה
מתנקש מילים נרדפות | מתנקש ניגודים | מתנקש חריזה | מתנקש חרוזים | מתנקש צירופים | מתנקש פתגמים | מתנקש ניבים | מתנקש תחביר
מתנקש ביטויים | מתנקש ציטוטים | מתנקש ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה