נִבְקָע
תנ] נסדק, נַעשֶׂה בּו בֶּקע, נֶחתך
נִבְקָע פירוש
1.[תנ] נסדק, נַעשֶׂה בּו בֶּקע, נֶחתך: ״ותִבָּקַע האדמה... ותבלע אות״ם (במדבר טז, 32-31); ״שמא ייבָּקַע הנוד״ (חולין 31); הקיר נִבקַ;ע
2. [תנ] פּורץ ויוצא: ״נִבקעוּ במדבר מים״ (ישעיה לה 6); האפרוח נִבקַע מן הביצה;
3. [תנ] נפרָץ, נלכָּד, נכבָּש: ״ויחזק הרעב בעיר... ותִבָּקַע העיר״ (מלכים ב' כה, 4-3); בדקה התשעים נִבקַע השער;
4. [תמ] נִקרע לגזרים, נִטרף: ״בין הרועה ובין הזאב נִבקַע השה״ (מדרש רבה שמות ה)
***
נבקע פרוש | נבקע פירוש | נבקע מילון | נבקע הגדרה מילונית | נבקע מילון עברי | נבקע מילון אנציקלופדי | נבקע אנציקלופדיה | נבקע תרגום
נבקע פירוש השם | נבקע פירוש המילה | נבקע משמעות המילה | נבקע ביטויים | נבקע דקדוק | נבקע לשון | נבקע ניבים | נבקע אטימולוגיה
נבקע מילים נרדפות | נבקע ניגודים | נבקע חריזה | נבקע חרוזים | נבקע צירופים | נבקע פתגמים | נבקע ניבים | נבקע תחביר
נבקע ביטויים | נבקע ציטוטים | נבקע ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה