סוֹחֵר^{1 [תנ]} פירוש

1. (בּ-) קונֶה וּמוכֵר (סחורה או מנָיות) כּדֵי להַרוויחַ מִן ההֶפרֵש בַּמחיר, עוסֵק במִסחָר: והאָרץ תהיה לפניכם שבוּ וסחרוּהָ (בראשית לד 10); עד אֶחשוב כי עִם אנוש יִסחָרו (מלשון הפיוט); הוא סוחֵר בקרקעות בכל הארץ

2. (בשיווק) אדם הקונה סחורות ודברי ערך שונים לעצמו כבעלים, או מחזיק בהם בשם אחרים במִשגור, במטרה למכור אותם לאחרים מחדש, בלי לשנות את צורתם. סוחר יכול שיהיה קמעונאי, סיטונאי, מפיץ או סוכן. (ראה: איש ביניים).

3. (בּמקור) הולֵך, סובֵב, מחַזֵר: כי גם נביא גם כֹהן סָחרו אל אֶרֶץ ולא יָדָעוּ (ירמיה יד 18) (תנו דעתכם להבדל בין סוֹחֵר לבין סוֹכֵר ולבין שׂוֹכֵר)
אנגלית: merchant, trader

***