עוֹיֵן2 [עח]
שיש בו עוינוּת; מאוּפיין על־ידי חוסר ידידוּת ואחווה
עוֹיֵן2 [עח] פירוש
1. שיש בו עוינוּת; מאוּפיין על־ידי חוסר ידידוּת ואחווה: קולו לא היה עוין ולא לגלגני אלא אדיש
2. מתייחס לאויב וליחסו; יחס של שנאה או מצב של מלחמה
3. מאופיין באי הסכמה, בהתנגדות
4. מַציג סביבה לא נוחה ולא נעימה: סביבה עוינת, שכנים עוינים
5. של שונא, מַבּיט בעיִן רעה: יחסים עוינים
אנגלית: hostile, hate
***
עוין פרוש | עוין פירוש | עוין מילון | עוין הגדרה מילונית | עוין מילון עברי | עוין מילון אנציקלופדי | עוין אנציקלופדיה | עוין תרגום
עוין פירוש השם | עוין פירוש המילה | עוין משמעות המילה | עוין ביטויים | עוין דקדוק | עוין לשון | עוין ניבים | עוין אטימולוגיה
עוין מילים נרדפות | עוין ניגודים | עוין חריזה | עוין חרוזים | עוין צירופים | עוין פתגמים | עוין ניבים | עוין תחביר
עוין ביטויים | עוין ציטוטים | עוין ראשי תיבות
מילון אבניאון
טעות \ הערה