עוֹרֵב¹ [תנ] פירוש

1. ממַשכֵּן, נותן בּמַשכּון: שׂדֹתֵינוּ וּכרָמֵינוּ וּבָתֵינוּ אנחנו עֹרבים ונִקחה דגן בָּרָעָב (נחמיה ה 3)
.

2. מתחייב להיות אחרַאי לדָבר:
ערֹב עבדך לטוב אל יעשקני זֵדים (תהילים קיט 122); מפני מה לא ערבתָ את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים (תנחומא פרשת וייגש); לא ערבתי לךָ (רמב"ם הלכות מלווה ולווה כו 8); אני ערֵב לחברי
.

3. מקבל על עצמו אחריות:
כִּי מִי הוּא-זֶה עָרַב אֶת-לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (ירמיה ל, 21) ((תן דעתך להבדל בין אוֹרֵב לבין עוֹרֵב)
אנגלית: mortgaged; obligate

***