עַם [תנ] ¹ פירוש

1. לאום, אומה, קבוצת אנשים ממוצָא משותף שיש להם אֶרץ והיסטוריה משותפות, תרבּוּת ולשון אחת ותקווה לעתיד משותף: יַעַבְדוּךְ עַמִּים וְיִשְׁתַּחווּ לְךָ לְאֻמִים (בראשית כז 29); שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר (מכילתא פרשת בשלח); דור ודור עם דורשיך דרוש (מלשון הפיוט); יש לוודא שחומות האטימות שהלכו וגבהו לא חוצצות בין העם לבין שליטיו

2. קרוב, שאֵר, אחד מבני המשפחה, גואל. (מופיע במקרא בהוראה זו רק בריבוי: עמים, עמי־, עמיך, עמיו): וְיֵאָסֵף אֶל עַמָּיו (בראשית כה 8); בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח (ויקרא כא 14)
אנגלית: nation family member

***