עֶֿצֶב [תנ] ¹ פירוש

1. [תנ] צַער, היעָדֵר שׂמחה, רֹגֶז, כאב פיזי ונפשי: בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים (בראשית ג 16); וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ (בראשית ו, 6)

2. [תנ] יגיעה, עמל, רכוש שנרכש בצער וביגיעה: פן ישׂבּעו זרים כֹּחך ועצבֶיך בבית נָכרי (משלי ה 10); ואל נוכרי עצביך והיא שָׂשׂה וּשׂמחה (מלשון הפיוט)

3. [תנ] כעס, קושי: דְּבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אַף (משלי טו, 1)
אנגלית: sadness, sorrow, grief

***