1. [תנ] חֶלקה זרוּעה בגינה או בתֶלם שמגדלים בהּ פרחים, צמחים או ירקות: להשקות אותה מערוּגות מטעהּ (יחזקאל יז, 7); דודי יָרַד לְגַנּוֹ לַערֻגוֹת הבֹּשֶׂם (שיר השירים ו, 2);
2. [עח] רצועת אדמה מלבּנית, מוארכת בשדה או במטע מושקים, שלה שיפוע מוגדר והיא מוגבלת על־ידי תלוליות להכוונת מי השקיה;
3. [עח] (בהשאלה) משבצת בלוח שחמט
אנגלית: flowerbed
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה