פָּגוּם ¹[תמ] פירוש

1. לָקוּי, שֶיֵש בּו פּגָם, מִגרַעַת או מוּם: השוחט בסכין ונמצאת פגומה (חולין י.); המכשיר הזה פגום, אי- אפשר להשתמש בו;

2. (בהשאלה) שאינו כָּשֵר, שבּא בּעבֵרה: וכל מקום שיש קידושין ויש עברה, הוולד הולך אחר הפגום (שבשני הוריו) (קידושין ג, יב); הכול מודים במחזיר גרושתו שהוולד פגום (יבמות מד:)

3. בָּזוּי, מָאוּס: אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוּק (ספרי האזינו קלז); יש אדם פגוּם שאין רואים פגימוּתו
אנגלית: defective

***