צֶבַע פירוש

1. [תנ] גָוֶון; תחושה במוּדעות האדם, הנוצרת כתגובה לגירוי אנרגיה הקורנת באורך גל מסוים ונקלטת באמצעות העין (גם: גָוֶון): צבע רקמתַיִם (שופטים ה, 30); צבע של אבנים טובות (מדרש רבה במדבר ב)

2. [תמ] החומר המשמש לצביעה: אין לו בכְסוּת אשתו... ולא בצבע שצְבָעָן לִשמן (ערכין ו, ה); צבעי שמן; צבעי מים

3. [עח] תרחיף של צבען לא מסיס וטחוּן דק בתוך חומר מקשר לצביעת בדים, עור וכד': למרות מאמצי הכימאי לא התקבל הצבע הרצוי

4. [עח] (בצילום) חומר הצובע חומר אחר על־ידי ערבובו עמו או ספיגתו בו. משמש לריגוש ולגיוון של תחליבי צילום, בצילום צבעוני ועוד. צבעו תלוי בהרכבו הכימי

5. [תנ] אריג בגוונים שונים: "שְׁלָל צְבָעִים לסיסרא" (שופטים ה, 30)

6. [עח] (בהשאלה) חיוניוּת, רושם ועניין: כתבותיו של עיתונאי זה הן חסרות צבע ומשמעות
אנגלית: color, paint

***