צָב¹ פירוש

1. [עח] בַּעל חיים מן הזוחלים המכוּסֶה שִריון, ניזון מצמחים. כמה מן המינים מאריכים חיים יותר מכל החולייתנים וּמגיעים לגיל של כמה מאות שנים. הצבים נפוצים בים, במים מתוקים וביבשה. בסדרה שתים־עשרה משפחות שתפוצתן כמעט כלל־עולמית

2. [תנ] שֵם אחד ממיני הלטאות שנִזכְּרוּ במקרא בין השרצים הטמֵאים: וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ; החֹלד והעכבר והצב למינהו, והאנקה והכֹח והלטאה והחֹמט והתנשמת (ויקרא יא, 30-29) (תנו דעתכם להבדל בין צָב לבין צַו)
אנגלית: turtle, chelonia, tortoise

***