צָד [תנ] פירוש

1. תופס בַּעל חיים בַּטֶבע בִּירייה או במַלכּודֶת וכד': וילך עֵשׂו השדה לצוּד צַיִד (בראשית כז 5); ואחרי כן אשלח לרבים צַיָדים וצָדוּם מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים (ירמיה טז 17); המטיילים צדו ארנבות בניגוד לחוק

2. (בהשאלה) מושך במרמה, תופס בערמה, מפתה: ואשת איש נפש יקרה תָצוּד (משלי ו 26); הנוכל הצליח לצוד את קרבנותיו בדברי חלקלקות
אנגלית: hunt; capture

***