צַו פירוש

1.[תנ] פּקוּדה, הורָאה, ציווּי: עשוק אפרים, רצוץ משפט כי הוֹאִיל הָלַךְ אחרֵי צָו (הושע ה 11); נביא מצווה להם... והם יש להם צו של עַכו"ם (רש"י, ישעיה כח 10)

2. (בחוק) החלטה של בית משפט, כנגד פסק דין

3. [עח] הוראה או פקודה של בית דין, המצווה על עשיית מעשה מסוים (צו עשה), או אוסר על עשיית מעשה מסוים (צו אל תעשה).

4. צורֶך, הֶכרֵחַ: נסיעתי הפתאומית נבעה מתוך צו הגורל; האוהב נהג על פי צו לִבו

5. [עח] (בּתַרגילֵי סֵדר) החֵלק בַּפּקוּדה שבּא אַחרֵי האַתרָאה ((תן דעתך להבדל בין צָב לבין צַו)
אנגלית: injunction

***