קֶֿלַע ¹ פירוש

1. [עח] קָליעַ, הנורֶה מִכּלי ירייה

2. [תנ] כלי נשק לקליעת אבנים בתנופת יד, מוּרכּב מרצוּעה וּמפּיסַת עור: וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים... וְקָלְעוֹ בְּיָדוֹ (שמואל א' יז, 40); בהניפו ידו על קלע וישבור תפארת גולית (בן סירא מז, ה); דויד ירה בקלע ופגע בגוליית

3. [עח] מִקלעת; מתקן לירי אבנים קטנות למרחק בעזרת מקל מפוצל, כף הקלע ורצועת גומי. משמש למשחק או לציִד
אנגלית: bullet; missile; slingshot

***