קָרֵב [תנ] ¹ פירוש

1. (אֶל) מִתקָרֵב, קָרוב, נוגֵעַ קָרוב: וילך הפלִשתי הֹלֵך וקָרֵב אל דָוִד (שמואל א' יז 41); ולא נתנו לאחד מהרומיים לקרוב לכבות את האש (ספרות ימי הביניים); אהובהּ קָרַב אליה

2. עומד לָבוא עוד מעט, מַגיעַ זמַנו (עונה, חג וכד'): וַיִקְרבוּ יְמֵי ישראל לָמוּת (בראשית מז 29); חג הפסח קָרֵב ובא;

3. בָּא, ניגָש: "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לאכֹל..." (תהילים כז, 2)

4. נהיה סמוך בזמן: "קָרבה שְנַת- השֶבע שְנַת השמִטָּה" (דברים טו, 9)
אנגלית: approaching, come close

***