1. [תנ]
מֶתֶג,
אַפסָר,
בֶּלֶם, רצוּעה לראש הבּהֵמה להַכוָונה ולעצירה,
רִתמה לראש הבּהֵמה: במֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם (תהילים לב, 9); ואתן על לחייהם רסנים (מלשון הפיוט); רסן בפי הסוס
2. [יב] (בּהשאלה)
עצירה,
בּלימה,
מניעה: רסן כל התאוות היא התפילה (ספרות ימי הביניים); שם רסן לדמיונותיו ולהזיותיו
אנגלית: bridle
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה