רָצוּף ¹ פירוש

1.[תמ] שמחוּבּר או שחלקיו מחוּבּרים זה אחרי זה בלי הפסקה, שנמשך בלי הפסקה: שלושת ימי הצום אין מתענין אותם רצופים (סופרים יז, ד); החופשה נמשכה חודשיים רצופים

2. [עח] קשוּר, מחוּבּר, מצורף, בּבּיטוּי: רָצוּף בָּזֶה: למכתב רצופה בזה תמונה; רצוף בזה אישור על לימודים

3. [תנ] שמשוּבּץ, שממוּלָא: תּוֹכוֹ רָצוּף אהבה מבנוֹת ירוּשָלַיִם (שיר השירים ג, 10); ריקנין שבכם רצופים מצוות ומעשים טובים (מדרש רבה שיר השירים ד 4); הסרט רצוף בדיחות והומור
אנגלית: consecutive

***