שָׂדֶה¹ פירוש

1. [תנ] שֶטח אדמה לעיבּוּד חַקלָאי: לֹא תכַלֶה פְּאַת שָדְךָ בּקֻצְרֶךָ (ויקרא כג, 22);

2. [תנ] (בּמקרא) אזור, ארץ, חֶבל אדמה: וַיִשְוַתִּתֵּן לָנוּ נַחלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם (במדבר טז, 14)וישלח יעקב מַלאָכים לְפָנָיו אל עֵשָו אָחִיו אַרְצָה שֵעיר שְדֵה אדום (בראשית לב, 3);

3. [עח] מקום בר, טבעי, כל המרחב החיצוני, שטח לא מעוּבָּד, שטחי מִרעֶה או צַיִד: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה" (בראשית כז, 27);

4. [תנ] אֵזוֹר, שטח מגוּרים של שבט: "וַיַּכּוּ את כל שְׂדֵה העמָלֵקִי" (בראשית יד, 7);

5. [תנ] אֵזור שמִחוּץ לעיר, מקום שאינו מיוּשב: כָּל חַיַת הַשָדֶה (בראשית ב, 19)
אנגלית: field

***