תּוֹכֵף פירוש

1. [יב] (ידיעה, צרה) בָּא זה אַחַר זה, בָּא בִּרציפוּת: תכפו עלינו צרות (תכפו, מוסף יום כיפור); איוב, צרותיו תכפו עליו

2. [תמ] מצָרֵף דָבָר לדָבָר, מַסמיך: כל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום (ירושלמי, ברכות ב, ג); עניינים רבים תוכפים זה את זה (ספרות ימי הביניים); מי שתוכף עשייה לאמירה מעריכים יותר את מילותיו

3. [עח] מבַצֵע מִיָד לאַחַר פּעוּלה אַחֶרת: הדחת כלים תוכפת את האכילה

4. [תמ] מחבֵּר בחוּט בִּתחיבת מחט אחת: התוכף תכיפה אחת אינה חיבור (כלאים ט, י); בשעת התפירה יש לתכוף תפר אחר תפר

5. [עח] נַעשֶׂה שָכיחַ: משהתקרבו תכפו ביקוריו אצלה

***