1. [תנ] אמוּנה שיִקרֶה דָבָר שרוצים בו, ציפִּייה לדָבָר טוב, תוחֶלת: ותִקוות רשעים נאבד (ירמיה כג, 18); כל זמן שאדם חי יש לו תִקווה, מת - אבדה תִקוָותו (ירושלמי ברכות יג, ב)
2. [תמ] (בּהשאלה) תכלית, סוף: בהתעופף כל חִצֵי שחת לאין השֵב ויִפרו לאין תִקווה (מגילות ההודיות ג 27)
אנגלית: hope