אוהל פירוש

1. דירה ארעית עשׂויה מיריעות בּד מתוּחות וּקשוּרות אל יתֵדות התקוּעות בּאדָמה, משמשת גם לחנייה בַּחוּץ, כגון אוהל סיירים: ויָבֹאוּ אל אֹהֶל אחד וַיֹאכְלוּ (מלכים ב' ז, 8);

2. מִשכּנם של נוודים, של עוברי אורח ואף של מקנה, עשוי מיריעות עור או בד, אך בעיקר משׂער עִזים: והוא (אברהם) ויושב פתח האֹהל (בראשית יח 1); הבדווים גרים באוהלים בנגב;

3. (בהשאלה) מעון כינוי למקום שגרו או שגרים בו: הנני שָׁב שבוּת אָהֳלֵי יַעקֹב (ירמיה ל, 18);

4. מקום מגורי שבט, משפחה: וידעת כי שלום אָהלך (איוב ה 24)
אנגלית: tent

***

1. [תמ] (בּדינֵי טוּמאה וטָהֳרה) כּינוּי לכל דָבר הסוכך על גוּף מֵת או לכל דָבר שגוּף מֵת סוכך עליו: חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל (כלים א, ד);

2. [עח] חומר שקוף למחצה שמאירים דרכו עצמים מבריקים כדי לצלמם ללא הבָּרָק המסנוור

3. [תנ] כּיסוּי, מכסה רחב: לשֶמש שם אֹהֶל בָּהם (תהילים יט, 5);

4. [יב] בּניין מיוּחד שהוּקם על קֶבר של אָדם צדיק וגדול שחסידיו באים להשתטח על קברו
אנגלית: shed; awning; righteous grave

***

1. [יב] שוכן באוהל, גר באוהל: על הערוגות הידידים אהלו היום (מלשון הפיוט);

2. [תנ] נוטה אוהל, מקים אוהל: וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (בראשית יג, 12)
אנגלית: live in a tent; Set up a tent

***

ראו: מאוהָל

***