1.[עח] דירה ארעית עשׂויה מיריעות בּד מתוּחות וּקשוּרות אל יתֵדות התקוּעות בּאדָמה, משמשת לחנייה בַּחוּץ, כגון אוהל סיירים
2. [תנ] מִשכּנם של נוודים, של עוברי אורח ואף של מקנה, עשוי מיריעות עור או בד, אך בעיקר משׂער עִזים: והוא (אברהם) ויושב פתח האֹהל (בראשית יח 1); הבדווים גרים באוהלים בנגב
3. [תנ] (בהשאלה) מעון; מקום מגורי שבט, משפחה: וידעת כי שלום אָהלך (איוב ה 24)
4. [תמ] (בּדינֵי טוּמאה וטָהֳרה) כּינוּי לכל דָבר הסוכך על גוּף מֵת או לכל דָבר שגוּף מֵת סוכך עליו: חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל (כלים א, ד)
5. [יב] בּניין מיוּחד שהוּקם על קֶבר של אָדם צדיק וגדול שחסידיו באים להשתטח על קברו
6. [עח] חומר שקוף למחצה שמאירים דרכו עצמים מבריקים כדי לצלמם ללא הבָּרָק המסנוור;
7. [תנ] משכן יריעות לבית ארעי, כאמור בפסוק: "ויָבֹאוּ אל אֹהֶל אחד וַיֹאכְלוּ" (מלכים ב' ז, 8)
8. [תנ] כּיסוּי, מכסה רחב, כאמור בפסוק: "לשֶמש שם אֹהֶל בָּהם" (תהילים יט, 5)
9. כינוי למקום שגרים בו, ארץ, כאמור בפסוק: "הנני שָׁב שבוּת אָהֳלֵי יַעקֹב" (ירמיה ל, 18)
אנגלית: tent
טעות \ הערה