אח

1.[תנ] אָדם ביחס לִשאָר בּנֵי אביו או אִמו: אחים אנחנו, בני איש אחד (בראשית מב, 13); שני האחים היו בקשר הדוק כל ימי חייהם
2. [יב] דומֶה, בַּבּיטוּי: אֵין לו אָח וָרֵעַ: למקרה זה אין אח ורֵע
3. [עח] שמִקצועו לסיֵיעַ בּטיפּוּל בּחולים, חובש, סָניטָר: האח חילק תרופות לחולים
4. [יב] תואר לנָזיר נוצרי (גם: אח רחמן): כומר אחד מאחי סן-פרנסיסקו (ספרות ימי הביניים)
5. [תנ] קָרוב, בּן לאותהּ מִשפָּחה או לאותו עַם: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (בראשית כט, 12)
6. [תנ] כּינוּי חיבּה לקָרוב, ליָדיד, לבעל ברית: צר לי עליך אחי יהונתן (שמואל ב א, 26)
7. [עח] כּינוּי לחָבֵר בַּאגוּדות מסוּימות
8. [תנ] זולת: אל תונו איש את אחיו (ויקרא כה, 24)

***

מִבנֶה קבוּעַ בַּקיר להבעָרת אֵש לחימוּם החֶדר; תנוּר, קָמין: האח לפניו מבֹערת (ירמיה לו, 22); בלילות החורף הקרים היא נוהגת להבעיר אש באָח. בתקופת המקרא היו שני מיני תנורים: האחד, בור חפור בקרקע שרוּצף בחַלוּקי אבן וטוּיח בּטין; והשני, כלי מִטין שצורתו כחרוט קטום שחלקו העליון פתוח ובחלקו התחתון היה פתח להכנסת חומרי ההסקה

***

מילת קריאה לצער וליגון; אוי ואבוי: הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר אָח אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (יחזקאל ו, 11); כל שזוכרו (את אחשוורוש) אמר אח לראשו (מגילה יא). בימינו משמש גם לביטוי שמחה או עונג בהתאם לאינטונציה

***

תהליך או צומת בעץ, הנובע מאותו תהליך אב או צומת־הורה כתהליך צומת אחר. כאשר מדובר בתוכנית בסביבת עבודה, התומכת בריבוי משימות או בצומת (סדרת נתונים) בעץ מסתעף, אחים הם צאצאיו של אותו תהליך או צומת הורה
sibling

***

1. אִסרו חג
2. אמרו חכמים (חכמינו)
3. אשת חיל

***

(כּתיב מִקראי) ראה: אוחַ

***