איזון פירוש

1. [יב] שמירה על שיווּי מִשקל או על היַחס הרצוּי: האיזון והחקירה היא בערך החכמים (ספרות ימי הביניים); כדי לתפקד צריך לשמור על איזון נפשי
2. [עח] שקילה, השוואת מִשקל: איזון משקלות
3. [עח] כּיווּן דָבר או החזָקתו בּמצב אופקי: איזון תמונה על הקיר
אנגלית: equilibrium, break even

***

1. עריכת מַאזָן בּחשבון ההכנָסות וההוצאות; השוואה בין כל החיובים לבין כל הזיכויים בחשבון
2. קביעת שיעוּר ההוצאות לפי ההכנָסות: איזון התקציב המשפחתי
3. הפעולה הסופית של החשבונאי, המביא שתי מערכות של נתונים, הקשורים ביניהם, לידי התאמה. לדוגמה, התאמה בין נכסים לבין התחייבויות; בין זיכויים לחיובים; בין סך כל הפיקדונות בבנק עם כל הפריטים היוצרים את הפיקדונות וכדומה. האיזון של המערכות החשבונאיות הוא פועל יוצא של שיטת החשבונאות הדו-צדית
4. פעולת השוואה בין כל החיובים לבין כל הזיכויים בחשבון
אנגלית: balancing

***

1. עירבול קולות, כגון של מוזיקה, שיח וכדומה הנעשית בהפקה למדיה האלקטרונית, כדי להשיג את עוצמת הקול הרצוייה
2. בטכנאות הקלטה, הפחתה של רגישות ההקלטה או הגברתה לעוצמה הרצויה (בלועזית: בָּלַנְס)
אנגלית: Balance

***

1. (במשאבי אנוש) העברת שעות העבודה במסגרת תקופת זמן, בלי לשנות את המספר הכולל של שעות עבודה בתוך התקופה, כדי להחליק תנודות בעבודה
2. (בעסקים) סיום עסקה מסחרית ללא רווח וללא הפסד. לעתים החישוב נעשה רק לגבי התמורות הכספיות המתקבלות, כגון מכירת נייר ערך במחיר שיש בו כדי לכסות את מחיר הרכישה בתוספת העמלות ותשלומים אחרים שנעשו, בלי לקחת בחשבון הוצאות עקיפות שעמדו בהם
3. (בכלכלה) מצב שבו ההיצע והביקוש משתווים
אנגלית: break even

***