1. [תנ] דבר נכון ונאמן, הֶתאם של משפט אל עוּבדה בַּמציאוּת (ההפך: שֶקֶר): ואמת לא ידברו לִמדו לשונם דַבֶּר שקר (ירמיה ט, 4); העד נשבע להגיד את האמת; האיש נולד עם דמיון פורה וחוסר יכולת מולד לומר אמת
2. [עח] (בפילוסופיה) יחס של התאמה בין טענות
3. [עח] בדיוק, כך הדבר (עממי) אנגלית: truth; right
1. [תנ] מוסריוּת, צֶדק, יושר: אמת מארץ תצמח (תהלים פה, 12); אמת היא משחק מסוכן בדיקטטורה
2. [עח] מתייחס לחומר, למצב או לפעולה, ממשיים או מבצעיים, בניגוד למצב או לפעולה בשעת תרגיל או אימונים, כגון - נתוני אמת, אזעקת אמת, תוצאות אמת (תנו דעתכם שבכתיב חסר הניקוד מבחינים בין אמִתות בלי יו"ד - ריבוי של אֱמֶת, לבין אמיתות - ביו"ד - ריבוי של אמיתה) אנגלית: righteousness, justice
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה