אפוטרופוס

1. [תמ] אומֵן, מטַפֵּל בקטין: יתומים.. שמינה להן אביהן אפיטרופוס (גיטין ה, ד)
2. [תמ] מפַקֵחַ על רכוּש, על ירושה, על עיזבון וכד': ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה (פסחים מט:)
3. [תמ] עָרֵב, אחראי: אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפיטרופוס על עריות (ירושלמי כתובות א, ח), ובביטוי: אֵין אַפּוטרופּוס לַערָיות - אין אדם יכול להיות אחראי למעשי ניאוף של אחרים: (תוספתא כתובות א, ו)
4. [עח] (במשפט) אדם שנתמנה על-פי צוואה או בפקודת בית דין למנהל הנכסים של קטינים, של חולי רוח ושל אחרים שאינם מסוגלים לנהל בעצמם את ענייניהם
אנגלית: guardian, custodian ; executor, trustee conservator

***