אפר פירוש

שורש של הערכים:
איפּוּר, אָפור, אפֵר, אפָר, אֵפֶר, אַפָּר, אֶפרונית, אִפרוּר, אַפרוּרי, אַפרוּרִיוּת, אַפרוּריתִיִים, אַפרוּרית, אֶפרי, אֶפרִיוּת, אפַרפַּר, אפַרפָּרוּת, הִתאַפּרוּת, מאוּפָּר, מַאפיר, מאַפֵּר, מַאפֵרה, מִתאַפֵּר

***

1. [תנ] מַסוֶוה על העיניים לשֵם הִתחַפּשׂוּת, כּיסוּי, מִכסה:

"וַיָסר את הָאפֵר מֵעלֵי עֵינָיו" (מלכים א' כ, 41); האפר ששמו הילדים במשחקים היה רצועת בד
.

2. [יב] (בּהשאלה) מַעטֶה, כּסוּת:
ופרשׂ על פני סהר אפֵרו (מלשון הפיוט)
אנגלית: blindfold

***

מקום מִרעֶה, כּר, דשא, אחוּ:

שתהא פרתךָ רועה באפר (פסחים ח:); וכל הגדֵלים באפר (תוספתא כלאיים ג, יד)
אנגלית: meadow

***

1. [תנ] חומר כעין עפר, אבק שנשאר מחומרים שנשרפו:

(כגון של פחם, של גופה, חומר תאיתי או אורגני אחר): ותִקח תמר אפר על ראשה (שמואל ב' יג, 19); ואסף... את אפר הפרה (במדבר יט, 9)
.

2. [תנ] (בהשאלה) חסר ערך:
כגון בביטוי עָפָר ואֵפֶר הבל וָריק: (בראשית יח, 27)
.

3. [תמ] הדשן הנותר מדָבר שרוף:
נקרא לפעמים: אפר כירה וכן אפר מִקלֶה. לדעת מקצת מן הראשונים, נקרא אפר מקלה לדבר הנשרף מעצמות אדם (תוספתא תענית טו)
.

4. [עח] שארית מוצקה של תחמוצות או של מלחים לא נדיפים של מתכות או של מתכות טהורות לאחר חמצון חומרים הניתנים לבעירה:
משמשת באנליזה כמותית כמדד תכולת מינרלים של חומר
.

5. [עח] מרכיב לא רצוי של דלק דיזל:
משמש מדד לדרגת ניקיונו ולהיעדר חלקיקים שוחקים
אנגלית: ash

***