אשם פירוש

שורש של הערכים אישוּם, אֶשֶם, אָשֵם, אָשָם, אַשמַאי, אַשמה, הַאשָמה, מַאשים, מָאֳשָם, מוּאשָם, נֶאשָם

***

1. חַיָיב בדין בִּגלַל עבֵרה שעשׂה וראוי לעונש: ״תאשם שֹמרון כי מרתה באלֹהיה״ (הושע יד, 1); וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת (בראשית מב, 21); המושבעים פסקו שהנאשם בפשע אשם;

2. אחראי לַעבֵרה שנֶעשׂתה, חוטא, פּושֵעַ: וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא (ויקרא ה, 19); אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹּפִי וְלָשׁון הָרָע (מלשון התפילה);

3. חָרֵב, נִשמָד, שומם: בְּכֹל, מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה, וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם, וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם, וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם (יחזקאל ו, 6) (תנו דעתכם על ההבדל בין אָשֵׁם לבין הַשֵּׁם)
אנגלית: guilty; destroyed

***

מכּיר בחֶטאו ומתחייב להביא קָרבָּן כדי לכפֵּר על מעשׂהוּ: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם (ויקרא ד, 22)

***

1. [תנ] חֵטא, מעל, עבֵרה, פֶּשַע, עשיית מעשה או מחדל בכוונה או מחוסר זהירות, ובעטיים נגרם נזק לצד שלישי: כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָי מֵה׳ צְבָאוֹת, כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל (ירמיה נא, 5); וכפֵּר אשָמים (מלשון הפיוט); החשוד בגנבה טען שאין בו אשם;

2. [תנ] קָרבָּן שאנשים מישׂראל הֶעלוּ בּימֵי קֶדֶם כּדֵי לכַפֵּר על חֶטאָם: וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ (ויקרא ה, 6); אשם גזֵלות, אשם מעילות (זבחים ה, ה);

3. [עח] עשיית מעשה או מחדל בכוונה, או מחוסר זהירות, ובעטיו נגרם נזק לצד שלישי (ראו גם: אחריות מוחלטת)
אנגלית: fault

***

אשמה (פיוטית)

***