1. [תנ] פחד פתאום, פחד מוּגזם, חרדה, בּעָתה (בלועזית - פָּנִיקָה): ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהילים עח, 33); קול בֶּהָלות (רש"י דברים כח, 30); רעידת האדמה גרמה בהלה בציבור
2. [תמ] בהילוּת, להיטוּת, חיפּזון: שהיו טורדין אותם לצאת בבהלה (מכילתא בוא יג); בעת הקרב היו רגעים של אומץ מהול בבהלה, כעס, שנאה ורחמים עצמיים
3. [עח] הכינוי שנתנו יהודי פולין ורוסיה לתקופה שבה ריחפה מעליהם סכנת גזרה קשה
אנגלית: fear, scare
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה