בהלה

1. [תנ] פחד פתאום, פחד מוּגזם, חרדה, בּעָתה (בלועזית: פָּנִיקָה): ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהילים עח, 33); קול בֶּהָלות (רש"י דברים כח, 30)
2. [תמ] בהילוּת, להיטוּת, חיפּזון: שהיו טורדין אותם לצאת בבהלה (מכילתא בוא יג); רעידת האדמה גרמה בהלה בציבור
3. [תנ] הֶבֶל, חינָם, ריר, כאמור בפסוק: "לא יִיגְעוּ לָרִיק ולא יֵלדו לַבֶּהָלָה" (ישעיה סה, 23)
4. [תנ] מוות מוקדם, מיתה חטופה, כאמור בפסוק: "ויכַל בהֶבֶל ימיהם ושנותם בבֶּהָלָה" (תהילים עח, 33)
5. [עח] הכינוי שנתנו יהודי פולין ורוסיה לתקופה שבה ריחפה מעליהם סכנת גזרה קשה
אנגלית: panic, fear

***