בוחן, בּוֹחֵן1 [תנ]
<בחן> בודק, מבַקר, חוקר, כגון בביטוי - בּוחֵן כּלָיות וָלֵב (ירמיה יא, 20) כינוי לה' היודע את רִגשותיו הכּמוּסים והאמיתִיִים של לב האדם
בוחן, בּֿוחַן2[עח] (בגמולוגיה) אבן אפורה-שחורה דמוית צור, שימשה לבדיקת טוהר הזהב והכסף על־ידי שפשוף המתכת הנבדקת;
2. [תנ] מבחן, בחינה
בוחן, בּוֹחֵן1 [תנ] פירוש
בודק, מבַקר, חוקר, כגון בביטוי - בּוחֵן כּלָיות וָלֵב (ירמיה יא, 20) כינוי לה' היודע את רִגשותיו הכּמוּסים והאמיתִיִים של לב האדם: ה׳ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהילים יא, 5)
***
בוחן פרוש | בוחן פירוש | בוחן מילון | בוחן הגדרה מילונית | בוחן מילון עברי | בוחן מילון אנציקלופדי | בוחן אנציקלופדיה | בוחן תרגום
בוחן פירוש השם | בוחן פירוש המילה | בוחן משמעות המילה | בוחן ביטויים | בוחן דקדוק | בוחן לשון | בוחן ניבים | בוחן אטימולוגיה
בוחן מילים נרדפות | בוחן ניגודים | בוחן חריזה | בוחן חרוזים | בוחן צירופים | בוחן פתגמים | בוחן ניבים | בוחן תחביר
בוחן ביטויים | בוחן ציטוטים | בוחן ראשי תיבות